<h1>או"ז הלכ' שבת סימן ס"ב</h1>
<h2>דף מ:</h2>
מתני' [שבת מ"ב, ע"א] האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכו תבלין אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי. מיכן דקדק רבי' שמואל זצ"ל דעירוי מכלי ראשון לכ"ש אינו מבשל דא"כ דמבשל אדמפליג בין אילפס וקדירה לקערה ליפלוג וליתני בקערה וליתני הכי לא יערה מאלפס וקדירה ע"ג תבלין שבקערה ואנא ידענא דכש"כ שלא יתנם לתוך אילפס וקדירה אבל מערה הוא מאילפס לתוך הקערה ונותן עליה תבלין מדלא קתני הכי ש"מ שמותר לערות מן הקדירה לתוך התבלין שבקערה ועוד הביא ראיה מדקיי"ל כשמואל דאמר תתאה גבר כדתניא כותי' בכיצד צולין [ע"ו, ע"א] חם לתוך צונן מדיח. ועוד הביא ראי' מההיא דפ' דם חטאת [צ"ה, ע"ב] דבעי רמי בר חמא צלאו באויר תנור מהו אבישול ובלוע הוא דקפיד רחמנא או דלמא אבישול בלא בלוע אמר רבא ת"ש אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח כו' וקמהדר תלמודא בלוע בלא בישול לא קמיבעיא לי אלמא דקרי לי' לעירוי בלוע בלא בישול וש"מ דעירוי לא מבשל ומתוך כך התיר התרנגולת שעירו עליה מכלי ראשון [כדי למולגה] וגם יש ללמוד מדבריו שמותר לערות מכ"ר בשבת ע"ג תבלין ודגים וכל דבר דעירוי אינו מבשל. ור"ת פסק דעירוי ככ"ר ומביא ראי' מירושלמי דפ' כירה [הלכה ה'] דמסיק מהו ליתן תבלין למטה ולערות עליהם למעלה ר' יונה אמר אסור עירוי ככלי ראשון חיילי' דר"י מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה בתוכו רותח א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינם מתבשלין התיב ר' יוסי בר בון והתניא [לפנינו איתא אף בכלי נחושת כן אית לך למימ' כלי נחושת בולע] אם בכלי נחושת שנ' בכלי נחושת בושלה יש לך לומר כלי נחושת [בולע] בתמי' אלא פשיטא דליכא למימר דהיינו משום בלוע ומדהדר מייתי סיעתא לר' יונה דקאסר [ש"מ דהילכתא כותי' דקאמר] עירוי ככלי ראשון. וההוא דפ' דם חטאת אומר ר"ת דה"פ כלומר אפי' לא יהא בישולו עמו לא קמיבעי' לי דפשיטא דטעון שבירה דהא נותר בלע וכ"ש עירה לתוכו רותח דאיכא בישול ובלוע דהא [דקאמר] הכי לאו משום לאסוקי דאין זה בישול אלא ודאי בישול הוא אלא משום דתמיה הוא על תשובתו ואמר לו הא פשיטא הואיל ונותר בלע טעון שבירה ובישול אינו מעלה ואינו מוריד הכא ודמי קצת לההוא דהמביא כדי יין [ל"ג, ע"ב] דא"ל השתא פטור אבל אסור קשה לי חייב חטאת מבעיא. וההי' דאילפס וקדירה שדקדק מינה רבינו שמואל אומר ר"ת דאם כדבריו היא א"כ אמאי לא אייתי מינה סיעתא לשמואל ותיובתא לרב ועוד דלדבריו נמי דהוה עירוי ככלי שני תקשי לו נמי דלפליג בין נתן לתוך אילפס [למערה] ממנו על התבלין אלא מהתם ליכא למידק מידי דאיכא למימר דאיידי דקתני רישא [מ"א, ע"א] המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן כו' תני נמי סיפא הכי וברישא לא סגי דלא ליתני הכי. ומההיא דכיצד צולין אומר ר"ת אדרבה משם יש ללמוד דעירוי ככלי ראשון דאמרי' בכיצד צולין [שם] תניא כותי' דשמואל חם לתוך צונן מדיח ופריך כיון דחם הוא אדמוקר לי' בלע קליפה מיהא ניבעי אלא [אימ'] חם לתוך צונן קולף הא למדת דמבשל. ועוד הביא ראי' ר"ת מההיא דפ' כל שעה [ל"ז, ע"ב] דמסיק מ"ש המעסה ומ"ש חליטה ומפרש שמואל כמחלוקת בזה כך מחלוקת בזה ואמאי הול"ל דהמעסה היינו קמח ע"ג מוגלשין מחייבין בה דעילאה גבר ובחליטה היינו מוגלשין ע"ג קמח פוטרין דקודם לישתן היו מבושלים ברותחין וב"ש סברי איפכא דסברי תתאה גבר אע"כ לא מצי למימר הכי דבין עילאה גבר ובין תתאה גבר אי אפשר שלא יבשל ממנו כדי קליפה כדאמ' בכיצד צולין ומי לא עסקינן דלית ביה אלא כשיעור חלה וחסר לי' מכשיעור מיהו אומר רבי יצחק בר שמואל זצ"ל דההיא לאו ראיה דלהכי לא בעי שמואל למימר דפליגי בעילאה גבר ותתאה גבר דא"כ הוו ב"ה דלא כותיה דמחייבין בהמעסה ופוטרין בחליטה. ועוד הביא ר"ת ראיה מההיא דשלהי ע"ז [ע"ד, ע"ב] [דדרש רבא] נעוה ארתחו והתם אי אפשר אלא לערות עליו [דאין] כ"כ [יורה] גדולה שנכניס הגת לתוכה [מיהו אינו ראיה] די"ל דהתם מיירי בגת של חרס דאפשר לעשות מדורה תחתיו ולהרתיחו א"נ שאני יין נסך דתשמישו בצונן ולהכי מהני בה עירוי. וקשי' לדברי ר"ת מפ' כירה [מ"ב, ע"א] דמסיק בד"א בכוס אבל באמבטי חמין לתוך צונן ולא צונן לתוך חמין הרי החמין לתוך צונן ע"י עירוי מן האמבטי שהוא כלי ראשון מותר דאינו מבשל ותירץ ר"ת דיש חילוק דודאי חמין לתוך צונן מותר שהעירוי אינו מבשל [רק] למעלה כדפי' לענין איסור דאינו צריך כי אם קליפה והואיל והצונן שלמטה מים אין יכול להתבשל מחמת צנינות המים דהוי דבר המתערב אבל דבר שאינו מתערב הוי בישול [וכ"כ הרשב"א שם בחידושיו וע' בתוס' שם ד"ה נותן ובזבחים ובהג"א דע"ז שם ובפסחים ד' מ' ע"ב ד"ה האלפס ובמהרש"א שם]. וב"ש דאמרי אפי' בכלי שני לתוך חמין אסורין שמא סבורין כלי שני מבשל. והקשה ה"ר שמשון דשנ"ץ זצ"ל לפיר"ת דאמ' סוף מסכת ע"ז [ע"ו, ע"א] רב עוקבא זבן יורה מעכו"ם אהדר ליה כו' עד דמסיק קסבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בנצוצות אף פולטו בנצוצות מאי אריא משום דבולעו בנצוצות אפי' בלעו בליעה גמורה פולטת ע"י נצוצות דהיינו עירוי. מיהו נהגו העולם כדברי ר"ת לאסור התרנגולת שעירו עליהם מכלי הראשון הלכך לערות בשבת מכ"ר על התבלין או על הפירות ועל כל דבר ששייך בישול צריך ליזהר שלא יערה עליו מכלי ראשון כדברי ר"ת שכן עמא דבר לאסור דעירוי ככלי ראשון.
